<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב יוסף בריה דרב מנשיא מדויל</h1>
<h2>דף פא.</h2>
גרסינן בפרק הזורק בגיטין שלח ליה רב יוסף בריה דרב מנשיא מדויל לשמואל ילמדינו רבינו יצא עליו קול איש פלוני כהן (כהן) כתב [גט] לאשתו ויושבת תחתיו ומשמשתו, מהו. (שלא) [שלח ליה] תצא והדבר צריך בדיקה. ואסקינן מאי והדבר צריך בדיקה דאי מיגליא מילתא דקרו לה לנתינה כתיבה דילמא ונתן קאמר. ומתמהינן ותצא והאמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן [ליה]. ופרקינן מאי תצא נמי משני. וללעז דראשון לא חיישינן דיאמרו סמוך למיתה גירשה. ואע"ג דמשני מאי תצא נמי משני, פשיטא דרב יוסף בריה דרב מנשיא נמי הכי מיבעי ליה משני. מיהו הוא בסתם איבעיא ליה. וכשנקבעה הבעיא בגמרא פירשוה סודרי התלמוד על עיקרה. והאי דנקט יושבת תחתיו ומשמשתו היינו הראשון. והקול יצא לאחר מיתתו שגירש. ושניהם כהנים היו, כיון שישבה תחת הראשון כל ימיו רגלים לדבר שבהיתר היתה יושבת אצלו ואין כאן לעז על בניה מן הראשון. והקול שיצא שכתב גט לאשתו יאמרו סמוך למיתתו גירש. אבל אם לא ישבה תחתיו דראשון [כל ימיו] אם ניסת לשני ואחר כך יצא קול ובדקו ומצאו שלא ישבה תחתיו דראשון כל ימיו, רגלים לדבר שגרושה היתה וי"ל שתצא משני אף אם ניסת. ואי נמי אפילו לא קרו לנתינה כתיבה, ויצא קול שכתב גט, ובדקה ולא ישבה תחתיו אלא נפרדו זה מזה יש לחוש לאותו לשון ולא תינשא לכתחילה. ונראה הפירוש כך, האי דשלח ליה תצא, אימתי כשבדקו (שקודם) [שקורין] לנתינה כתיבה תצא. ואי לא קרו לנתינה כתיבה לא תצא, אם ישבה תחת הראשון כל ימי חייו.
